החלטה בתיק בש"פ 7685/04

           בפניי עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 29.7.2004 לפיה נעצרו העוררים עד תום ההליכים נגדם. בהסכמת הצדדים, ונוכח העובדה שהמעשים המיוחסים לעוררים נוגעים לאותה פרשה ואף כתבי האישום נגדם אוחדו, הוריתי כי העררים יידונו במאוחד.

1.        בכתב אישום שהוגש נגד העורר בבש"פ 7685/04 (להלן: העורר 1) נטען כי במהלך חודש מרץ 2004 נרקם בינו לבין המתלוננת קשר רומנטי שהוביל למגורים משותפים. כחודשיים לאחר מכן סיפרה המתלוננת לעורר 1 כי הרתה לו. העורר 1 שחפץ בהפלת העובר דרש מן המתלוננת לקיים יחסי מין עם ידידו העורר בבש"פ 7749/04 (להלן: העורר 2), מתוך אמונה שקיום יחסי מין עם גבר אחר יגרום להפלת העובר. המתלוננת סירבה לעשות כן, אולם למרות זאת לקח אותה העורר 1 לדירה שבה שהה העורר 2 במסגרת עבודתו כאיש שיפוצים, שם קיים עמה העורר 1 יחסי מין בהסכמתה. לאחר מכן פנה העורר 1 לעורר 2 ואמר לו כי עליו לקיים עם המתלוננת יחסי מין על מנת לגרום להפלת העובר שבבטנה. המתלוננת החלה לבכות וביקשה מהעורר 1 שלא להשאירה עם העורר 2, אולם העורר 1 ציווה עליה לשתוק, יצא מהדירה ונעל את הדלת. בשלב זה, כך נטען בכתב האישום שהוגש נגד העורר 2, פנה הוא אל המתלוננת ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. המתלוננת התנגדה ואף ניסתה לבעוט בו ולשרוט אותו, אולם העורר 2 בעל אותה בכוח, תוך שהוא מאיים כי אם לא תיענה לו "יהיו לה בעיות" וכי "יפוצץ את ביתה יחד עם בעלה והילד". בשל העובדות שפורטו מיוחסת לעורר 1 עבירה של גרם מעשה אינוס, ואילו לעורר 2 מיוחסת עבירה של אינוס.

2.        ביום 9.7.2004, בד בבד עם הגשת כתבי האישום, עתרה המשיבה למעצר העוררים עד תום ההליכים נגדם וביום 29.7.2004 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' אבידע) על מעצרם. בית המשפט קבע כי קיימות נגד העוררים ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות להם, ובהקשר זה ציין את הודעתה של המתלוננת עליה מבוסס כתב האישום המאוחד, ואת התמיכות שנמצאו לה בדברי העוררים עצמם: העורר 1 הודה כי ביקש מן העורר 2 לקיים יחסי מין עם המתלוננת, והודה כי בטרם יצא מן הדירה הבחין שהיא בוכה. העורר 2 הודה כי קיים יחסי מין עם המתלוננת, וזאת בניגוד להכחשה הגורפת בהודעתו הראשונה, אך טען כי הדבר נעשה בהסכמה ובמועד אחר מן הנטען בכתב האישום. בית המשפט דחה את טענת העוררים כי תלונתה של המתלוננת אינה מהימנה משום שכבשה את תלונתה במשך כחודש ומשום שהזכירה את האירוע נשוא כתבי האישום רק כבדרך אגב, בעת שהגישה תלונה בעניין אחר. בית המשפט ציין כי המתלוננת חיה בישראל בלא אשרת שהייה ובלא קרובים או מכרים, ועובדה זו יכולה להסביר, לטעמו, את השיהוי בהגשת התלונה. בית המשפט הוסיף וציין כי יום לאחר הגשת התלונה פנתה המתלוננת למשטרה וביקשה לבטלה, אף כי גם בהזדמנות זו שבה והדגישה כי תלונתה אמת וכי הדברים קרו.

           נוכח העבירות המיוחסות לעוררים, עברם הפלילי, והעובדה שלא הוצעה מטעמם כל חלופת מעצר, הורה בית המשפט, כאמור, על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים.

3.        בערר שבפניי טוענים העוררים כי חומר הראיות שנאסף נגדם אינו מקים תשתית לכאורית כנדרש לצורך מעצר עד תום ההליכים. העוררים שבים וטוענים כי המתלוננת כבשה את תלונתה ומשהגישה אותה עשתה כן אגב עניין אחר. לטענתם, העלילה עליהם המתלוננת עלילת שווא לאחר שנודע לבעלה כי קיימה עמם יחסי מין ואף הרתה לעורר 1 והוא זעם על כך. העוררים טוענים עוד כי המתלוננת אינה נרתעת מהגשת תלונות כזב ואף הודתה בהליך אחר כי מסרה תלונה כוזבת נגד בעלה. מכאן מבקשים העוררים ללמוד כי אין לתת אמון בדבריה. העוררים מוסיפים וטוענים כי בעימות שהתקיים בין המתלוננת לעורר 2 בלא נוכחות החוקרים, הטיח העורר 2 במתלוננת כי יחסי המין לא היו בכוח, ודברים אלה הם בעלי משקל של ממש. העורר 1 מוסיף וטוען כי מכל מקום אין ראיה לכך שידע כי העורר 2 מתכוון לאנוס את המתלוננת ולפיכך, אין לייחס לו בשום מקרה גרם מעשה אינוס.

           המשיבה, מצדה, טוענת כי הודעתה של המתלוננת נתמכת בדברים שאמרה בעימות עם העוררים, בדבריו של העורר 1 המאשר כי הגיע עם המתלוננת לדירה על מנת שתקיים יחסי מין עם העורר 2, וכן בדבריו של העורר 2 אשר הודה כי העורר 1 נעל את הדלת. עוד מפנה המשיבה לסתירות העולות בין הודעתו של העורר 1 להודעתו של העורר 2, ולהתפתחות הגרסה שהציג כל אחד מהם במהלך החקירה.

4.        שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בחומר הראיות הרלוונטי והגעתי למסקנה כי צדק בית משפט קמא בקובעו שקיימות נגד העוררים ראיות לכאורה לכך שביצעו את המעשים המיוחסים להם בכתב האישום. המתלוננת מסרה תיאור מפורט של אירוע האינוס, ולפיו בעל אותה העורר 2 למרות התנגדותה, תוך שהוא משתמש באלימות פיסית ובאיומים. המתלוננת סיפרה עוד כי העורר 1 ציווה עליה לקיים יחסי מין עם העורר 2 ולשם כך הגיע עמה לדירה והותיר אותה עם העורר 2 כשהוא אומר לו "יש לך חמש עשרה דקות תעשה מה שאתה רוצה" ונועל אחריו את הדלת (עמוד 4 להודעה מיום 4.7.2004 שורה 8). כשחזר העורר 1, כך הוסיפה המתלוננת וסיפרה, אמר לו העורר 2 כי קיים עמה יחסי מין אולם לא הגיע לסיפוקו, ואז השיב העורר 1 "זהו מספיק לא צריך יותר". לבסוף סיפרה המתלוננת כי העורר 1 אמר לה לאחר המעשה "אני יודע שלא רצית את זה".     הודעה מפורטת זו שמסרה המתלוננת נתמכת בחומר ראיות נוסף ובדברי העוררים עצמם: העורר 1 אישר כי הגיע עם המתלוננת אל הדירה על מנת שהעורר 2 יקיים איתה יחסי מין, וכן אישר כי לאחר האירוע לא דיברו כשבוע "כי ידעתי שהיה עם זה בעיות" (הודעתו מיום 4.7.2004, עמוד 2 שורה 17). העורר 1 אף שינה את גרסתו במהלך החקירה, ושינויים אלה פועלים לחובתו: בהודעתו הראשונה הנזכרת לעיל הכחיש העורר 1 כי נעל את הדלת וכי המתלוננת בכתה בעת שיצא, אולם בהודעה נוספת שמסר באותו יום הודה כי נעל את הדלת כשיצא וכי בעיני המתלוננת היו דמעות (ראו גם דבריו בעימות עם המתלוננת, עמוד 2 שורה 4); בהודעתו הראשונה סיפר העורר 1 כי אינו יודע האם המתלוננת והעורר 2 קיימו יחסי מין, אולם בהודעתו השנייה הודה כי העורר 2 אמר לו שהשניים קיימו יחסי מין אך הוא, העורר 2, לא הגיע לסיפוק (כדברי המתלוננת בהודעתה). העורר 2 אף הוא שינה את גרסתו, כפי שציין בית המשפט המחוזי: תחילה הכחיש כי קיים אי פעם יחסי מין עם המתלוננת, בהמשך הודה כי קיים עמה יחסי מין, אך לטענתו קרה הדבר בהסכמתה כשבועיים לאחר האירוע הנטען (הודעתו מיום 8.7.2004). תמיכה משמעותית נוספת לגרסת המתלוננת ניתן למצוא בדברים שאמרה המתלוננת ואמרו העוררים בעימות שנערך ביניהם בלא נוכחות אנשי המשטרה (תמליל מיום 8.7.2004). עימות זה הוקלט בלא ידיעת המתלוננת והעוררים, ובמהלכו הטיחה המתלוננת בעורר 2 כי קיים עמה יחסי מין בכוח. זה אמנם הכחיש את הדבר, אולם ניסה לשכנעה כי תספר שלא קיים עמה יחסי מין באומרו: "אם תגידי שלא הייתי איתך אני נשבע באלוהים שאעשה כל מה שתרצי..." והוסיף "אני רציתי רק לעזור לך". באותו עימות פרץ וויכוח בין העוררים, והעורר 1 ניסה לשכנע את העורר 2 לחזור בו מהכחשתו הגורפת בעניין קיום יחסי המין עם העוררת. בהמשך אף תיאמו השניים את עדויותיהם, והעורר 2 אמר לעורר 1 "תגיד שבכל דבר הייתה הסכמה".

5.        הודעתה המפורטת של המתלוננת, דברי המתלוננת בעימות המוקלט וכן דברי המתלוננים באותו עימות, כמו גם הסתירות בין גרסאותיהם של העורר 1 והעורר 2 ושינויי הגרסה של כל אחד מהם- כל אלה יוצרים בעיני תשתית ראייתית לכאורית מספקת נגד העוררים, אף כי תלונתה הראשונית של המתלוננת הוגשה כחודש וחצי לאחר האירוע נשוא כתבי האישום, ואף כי תלונה זו נמסרה על ידה אגב תלונה אחרת שהגישה נגד העורר 1 כי הוא מטריד אותה טלפונית. השיהוי בהגשת התלונה, העובדה כי המתלוננת העלתה אותה אגב תלונה בעניין אחר, כמו גם העובדה שהודתה, מיוזמתה, במהלך החקירה כי הגישה נגד בעלה תלונת שווא בגין מעשי אלימות שביצע בה, כביכול, כל אלה יש בהם, לכאורה, כדי להשליך מידת האמון שיהא בית המשפט מוכן לייחס לגרסת המתלוננת בבואו להכריע את הדין. אולם בשלב זה שבו אין נכנסים לעובי הקורה בשאלות של מהימנות, ולנוכח מכלול הראיות שפורטו, קיימת, כאמור, התשתית הראייתית הלכאורית הנדרשת לצורך שלב המעצר.

           לעורר 1 מיוחסת על פי כתב האישום עבירה של גרם מעשה אינוס וכאמור, העלה העורר 1 במסגרת טיעוניו את הטענה כי אין מתאם בין העובדות העולות מחומר הראיות הלכאורי ובין יסודותיה של עבירה זו. לצורך שלב המעצר לא ראיתי צורך להיזקק לפירוט ולניתוח יסודותיה של העבירה ונראה לי כי די בכך שקיימות ראיות לכאורה לפיהן העורר 1 הוא שיזם את יחסי המין בין המתלוננת לבין העורר 2, למרות התנגדות המתלוננת והוא שיצר את האפשרות לקיומם, בין היתר בכך שנעל את הדלת על מנת למנוע מן המתלוננת להימלט. הראיות לכאורה לביצועם של מעשים אלה, מסבכות את העורר 1 למצער בעבירה של סיוע לאינוס, ולצורך שלב המעצר די בכך, כאמור. המעשים המיוחסים לעוררים מקימים חזקת מסוכנות סטאטוטורית אשר לא הופרכה, לכך מצטרף עברם הפלילי בעבירות סמים, ובעבירות אלימות ורכוש. בנסיבות אלה אין מקום להורות על שחרורם לחלופת מעצר, מה גם שהעוררים אינם מציעים כל חלופה, ולדבריהם אין בנמצא בן משפחה או אדם אחר המוכן לפקח עליהם.

           מכל הטעמים שפורטו, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ט אלול, התשס"ד (5.9.2004).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: